<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
הודה בפני ג' ולא קנו מידו אין כותבין כמו בפני שני' ואם היו מקובצי' ועומדין כותבין וכן קבצם הוא והודה בפניהם בסנהדרין. ואם אמר היו עלי דיינין אין כותבין עד דקביעי דוכתא ושלחו ומזמנו ליה לדינא וכתב הרמב"ן אפילו אם קבצם הוא והושיבם ואמר הוו עלי דייני אין כותבין מאחר שאינן קבועין אבל אם הם קבועים מעצמם לדון ותבעם תובע ושלחו לו והודה לו בפניהם כותבין וכן נראה עקר. ואם כתבו הדיינין ההודאה ולא כתבו בה אמר לנו פלוני לא חיישינן לבית דין טועין כי בודאי לא היו כותבין אם לא אמר הוא לכתוב והרשב"א כתב בתשובה כי בודאי באלו הדייני' של זה הזמן חיישינן שטעו וכתבו בלא רשות דלא דינא גמירי ודינא כמו בפני ב' ותמצאנו בטוען ונטען. הודאה שנעשית בפני בית דין וכתוב בה כל לשון של בית דין ולא לשון עדות והיו חתומין בה שני' ולא היה כתו' בה במותב תלתא כחדא חיישינן לבית דין טועין שמא לא היו כי אם שנים לדין אבל אם כתוב בה אמר לנא רבנא אשי או אמרנא ליה לרבנא שנראה שהיו שלשה כשרה סנהדרין וכמו כן כל שנראה שעשו אותה במצות אדם גדול לא חיישינן. מי שמחייב עצמו בדבר שאינו חייב מן הדין יכול לחזור בו אפילו בפני בית דין כך כתב רבינו תם על ההיא דפרק המפקיד [ב"מ ל"ד ע"ב] אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו וכו'.
